דוגמה הממחישה את המודל
יישוב מחלוקת בין נהג הסעות ותלמידה
יוליה (השמות בדויים), עולה מחבר העמים הלומדת בפנימייה במרכז הארץ, עלתה על הסעת תלמידים מהפנימייה לביתה. בזמן ההסעה, ביקשה ממשה, נהג ההסעות, עצירה בכדי שתוכל לעשן. משה סירב ובין השנים התפתח ויכוח. בחניית ביניים, האלימות המילולית הפכה לאלימות של ממש. יוליה התלוננה במשטרה. משה פוטר מעבודתו, נשלל רישיונו והוגש נגדו כתב אישום על תקיפת קטינה, גרימת חבלה של ממש ואיומים. הוא היה נסער מאד והרגיש פגוע, אך קיבל אחריות למעשה ובקש להיפגש עם יוליה, להתנצל בפניה ולמצוא תיקון לפגיעה. מנחי צדק מאחה מטעם מוזאיקה נפגשו עם כל אחד מהמעורבים בנפרד. הפער בין הסיפורים העלה ספק לגבי האפשרות להפגיש את הצדדים. לבסוף הסכימה יוליה, שבינתיים התגייסה לצה"ל, להיפגש ולשמוע את משה. בנוסף להזדמנות להגיע להסכמה על פיצוי ותיקון, היה לשניהם צורך לברר את נסיבות האירוע.
התקיים מפגש במוזאיקה, בהנחיה של שני מנחי צדק מאחה, ואליו הוזמנו משה, הנהג הפוגע ותומכיו – אשתו וחבר נעורים; יוליה ותומכותיה – אם הבית בפנימייה וחונכת שמלווה אותה; נציג קהילה ושוטר מתנדב שהיה בעבר נהג הסעות. דני, חבר הילדות שליווה את משה, סיפר כי "המפגש החל כטעון מאד, הפוגע ישב בידיים משולבות, שניהם היו מתוחים מאוד. הבנתי כי המתח בהליך כזה גבוה בהרבה מזה המתקיים לקראת דיון בבית משפט, וכי הפגישה שתכליתה פיוס אינה פשוטה…".
במפגש, לכל אחד מהצדדים הייתה הזדמנות לספר את סיפורו ולתאר את ההשלכות של האירוע על חייו. לאחר מכן, התומכים התבקשו להתייחס לאירוע. בין השאר, התנהגותו של משה גונתה ע"י התומכות של יוליה, שתיארו את הפגיעה הרגשית הנמשכת שחוותה. אשתו של משה הביעה צער על המעשה וציינה שזו התנהגות חריגה שאינה מוכרת לה – "כולנו אנשים. אני מקווה שיחד נמצא דרך להבנה וסליחה".
בשלב זה התבקשה יוליה לפרט מה היא מבקשת לשם תיקון הפגיעה. לאחר התייעצות עם התומכות, בקשה יוליה התנצלות בכתב ופיצוי כספי שסכומו הושאר לשיקולו של הפוגע. משה נתן לנפגעת מכתב התנצלות שהכין מראש ללא קשר להסכם. המכתב נקרא בקול וריגש את יוליה והנוכחים.
לאחר התייעצות של משה עם תומכיו והצעות שנבחנו עם יוליה, הוצע לה פיצוי בסך 1500 ₪. הצדדים הגיעו להסכם שכלל את ההתנצלות, קבלת ההתנצלות ע"י יוליה ותשלום הפיצוי במקום בצ'קים דחויים. בשלב זה, פנתה יוליה במפתיע למשה ואשתו והביעה צער ובושה על הנזקים שנגרמו למשה בגין האירוע. ההליך הסתיים בהרגשת הקלה ופיוס. הנפגעת אמרה שאבן נגולה מליבה. הפוגע אמר שקיבל שיעור לחיים. דני סיכם ואמר כי "הסיכום היעיל ביותר של ההליך הוא לראות את הנפגעת מדברת עם הפוגע ואשתו, צוחקת ומצטרפת אליהם לטרמפ עד לתחנת האוטובוס, דבר שהיה בלתי נתפש בתחילת הפגישה. קשה היה להאמין כי 3 שעות וחצי (משך ההליך) קודם לכן, לא ניתן היה לנשום בחדר מרוב מתח, וכולם יוצאים נינוחים ומחויכים – דבר שלא היה קורה לעולם בהליך משפטי, לא לנפגעים ולא לפוגעים…".
צוות התכנית
נעמי לבב יורן
קרימינולוגית, מגשרת, מנחת צדק מאחה, מתאמת בתכנית קד"מ להגנת הילד ומובילה את תחום הצדק המאחה במוזאיקה.
מנחה מוסמכת ומוכרת על-ידי הנהלת בתי המשפט לפרקטיקום בגישור.
נסיון מקצועי עשיר בעבודה עם ארגונים חברתיים כגון שתי"ל והאב ת"א, בהובלת פרויקטים של דיאלוג בין מגזרי לדוגמא בעיר בריסטול באנגליה, בעיר לוד (במסגרת המרכז לגישור ודיאלוג בעיר) ובבית ג'אלה.
בכל עיסוקיי פועלת מתוך רצון לסייע ביצירת הבנה וחיבור בין אנשים.
נשואה לנדב ואימא גאה לשירה ומיכל. ירושלמית שחיה בתל אביב בעשרים וחמש השנים האחרונות.
צוות מנחים בעלי הכשרה עיונית ומעשית; התקבלו לתכנית לאור כישוריהם והניסיון העשיר שרכשו בתחומים שונים.
המנחים מגיעים ממגוון רקעים (משפטים, עבודה סוציאלית, חינוך וכיוצא באלה) ופועלים בהתנדבות.
מחקרים על תכנית צדק מאחה
עו"ד נורית בכרך, (2016). הליך שמעלים את קול הקורבן, ישראל היום.
Restoring Justice, Nava Kedar. The Jerusalem Post
שפירא, ר. 2019. שפיטה, ענישה ודרכי טיפול: הרחבת המסגרת החוקית והאמצעים.
משפט מפתח 5: 8-17
מחקרים שנערכו על מפגשי צדק מאחה בקהילה מצביעים על שביעות רצון רבה בקרב נפגעים שהשתתפו בו, שהעידו על הפחתת תסמיני פוסט טראומה, כתוצאה מהתהליך. מחקרים אחרים הצביעו על יתרונות התכנית גם לפוגע ולסביבתו, כולל הפחתת תופעת העבריינות החוזרת.
"אחרי שנה, אני מרגישה שאני יכולה שוב לנשום… הבנתי שהוא לא מפלצת. יכולתי להיות הנהגת ברכב הזה".
"…למרות שנפצעתי, במשפט של התוקף שלי, הרגשתי לא שייכת. בקושי הייתי מעורבת ודברים התנהלו בלעדי… הייתי מיותרת. התוקף הוא זה שעמד במרכז, הוא קיבל עונש על פי שיקול דעתו של בית המשפט ומבחינתי, המשפט היה פגיעה נוספת" (דברי נפגעת בהליך הפלילי).
"אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד לך תודה רבה. מאז האירוע אני בן אדם אחר. עכשיו ירדה לי אבן מהלב. ישבנו ודיברנו ויישרנו את ההדורים. באמת אין לי מילים, באמת, חוץ מלהגיד תודה רבה על ההזדמנות, וההקשבה וכל התהליך הזה, באמת חבל על הזמן. תודה רבה" (פוגע).
"הסיכום היעיל ביותר לתהליך היה לראות את הנפגעת מדברת עם X, אשתו של הפוגע ועם הפוגע וצוחקת ומצטרפת אליהם לטרמפ, מה שהיה בלתי נתפס בתחילת הפגישה. 3 שעות וחצי לפני כן, בתחילת המפגש, לא ניתן היה לנשום בחדר מרוב מתח ואחר כך יצאו נינוחים ומחויכים. זה לא קורה לעולם בהליך משפטי, לא לנפגעים ולא לפוגעים, בין אם התוצאה היא זיכוי או ענישה מקלה, ובין אם התוצאה היא הרשעה וענישה מחמירה. כמידת המאמץ הנפשי, כך גם מידת ההקלה והתרומה הנפשית וההתנהגותית של תהליך הצדק המאחה לנפגעת ולפוגע" (תומך של הפוגע).
"במקרה בו נפגע נהג מונית ערבי בידי תושבי שכונה חרדית; הפוגע, שהשתתף בתהליך, ביקש להתנצל בפני הנפגע ואליו הצטרפו רבנים מהקהילה שהתנצלו אף הם בפני הנפגע בשם הקהילה כולה. נוסף על כך, ובשם הקהילה כולה, שילמו הרבנים לנהג פיצויים בסכום שהפוגע לבדו לא יכול היה לעמוד בו ואף פרסמו בעיתון הקהילה מודעת גינוי נגד הפגיעה בערבים" (על התהליך, כפי שנכתב בספר "מפגיעה לאיחוי" בעריכת אורי ינאי וטלי גל).
