דוגמאות לתהליך בניית הסמכות
עובדת קהילתית באחת השכונות בירושלים הפנתה את טניה, המשמשת וועד הבית בבניין משותף בשכונה, אל מרכז הגישור של מוזאיקה בעניין סכסוך שכנים בבניין. מתוך שיחות בירור שערך מרכז הגישור של מוזאיקה עם כל השכנים, עלתה התמונה הבאה:
בקומת הקרקע שתי דירות מושכרות. בדירה אחת גרה שרה, גרושה עם שתי בנות מתבגרות. שרה, שזקוקה לעוד שטח לתליית כביסה, מציבה בלובי הבית המשותף שתי חצובות ותולה עליהן כביסה, כולל הלבשה תחתונה שלה ושל שתי בנותיה; הבנות של שרה שומרות שבת ולכן הן שמות קיסמים במפסקים של החשמל בחדר המדרגות כך שתהיה תאורה כל השבת; שרה מאוד לא מרוצה מהמנקה של הבניין ולכן לא מוכנה לשלם עבור הניקיון.
בדירה השנייה בקומת הקרקע מתגורר גידי, גרוש עם בנים בוגרים. גידי סיפח למעשה את לובי הבניין, העמיד בו ספות, שולחן וכסאות ומשתמש בו לצרכיו. הבנים והחברים של גידי משתמשים ב"זולה" למשחקי קלפים, שתייה ועישון עד שעות הלילה המאוחרות. שכנים מדירות אחרות זרקו את הספות לזבל, אבל גידי ארגן ספות אחרות. השכנים דיווחו לרשויות וגידי נקנס, אך בשטח דבר לא השתנה. גידי מזלזל בכל השכנים ואת המחסן המשותף מילא בציוד שלו. השכנים חשים כי לא אכפת לו מאף אחד. הוא טוען שכך התחנך, זוהי התרבות של השיכונים בשכונות בירושלים ומי שלא מתאים לו, מוזמן לחזור למקום ממנו הגיע.
קומה מעל שרה וגידי גרים גנט ודמוס, זוג אתיופים עם ילדים מתבגרים. האישה דוברת עברית די טובה, בעבר היא הייתה המנקה של הבניין עד שוועד הבית אמרו לה שאין כסף לניקיון. לאחרונה הביאו מישהי חדשה לנקות, אבל היא ממש לא מנקה טוב ולכן גנט לא מוכנה לשלם לוועד על הניקיון. יש הרבה חיכוכים בלובי בין הבנים של גנט ודמוס והבנים של גידי. בעיקר, הספות בלובי הופכות לנושא סכסוך קבוע. הדבר מזמין גם חתולים וגם אנשים זרים שישנים עליהן. גנט ודמוס הם אלה שהעיפו לגידי את הספות, אבל לא מספיק רחוק. הוא החזיר אותן ומאז רק הקשיח את התנהגותו.
עוד בקומה הראשונה גרה ראפא, דיירת ערביה. מאוד מפריע לה הזולה בלובי, וגם העובדה שהאור דולק כל השבת. היא משלמת את דמי הוועד כסדרם ומאוד חורה לה שאחרים לא משלמים. היא פוחדת משרה וגידי ולא מתכוונת לדבר איתם על מה שמפריע לה.
בקומה השנייה גרה נטלי. נטלי עולה חדשה מצרפת. לנטלי מאוד מפריע נושא הזולה בלובי. המקום מלוכלך, בדלי סיגריות בכל מקום וריח של שתן חתולים. כשהיא מגיעה לבניין בשעות מאוחרות מאוד, לא נעים לה לעבור בלובי כשאנשים זרים יושבים שם, מעשנים ושותים. היא מרגישה מאוימת. גם מתקני הכביסה של שרה מפריעים. היא חולמת על לובי כמו בבתים בפריז, מקום שאפשר להתגאות בו כשמגיעים אורחים. נטלי הייתה שמחה אם ניתן היה להכשיר בצורה אסתטית ומשותפת לכל הדיירים, אזור בלובי לאכסון אופניים. יש לה אופניים ואין לה איפה לאכסן אותם ולכן הם לא בשימוש.
קומה מעל נטלי גרה טניה, דיירת מחבר העמים המשמשת גם כוועד הבית. מאוד קשה לה לתפקד כשחלק מהדיירים לא משלמים. היא לא יודעת איך לדרוש מאלה שלא משלמים לעשות כן והיא אינה אסרטיבית מספיק בשביל לפנות לבעלי הדירות עצמם. בעבר, שרה סייעה לה לגבות תשלומים ולנהל את ענייני הבית המשותף, אך מהר מאוד איבדה עניין ופרשה. האווירה בבניין עכורה מאוד. לכולם יש תלונות, בעיקר על מה שקורה בלובי וטניה אובדת עצות.
דיירי הבניין השתתפו בתהליך בניית הסכמות, בהנחיית שני מגשרים של מוזאיקה. במהלכו, הקשיבו אלו לצרכים של אלו, ומתוך הקשבה והבנה זו, תכננו ביחד כיצד יראה לובי הכניסה ובאיזה שעות ישמש את דיירי הבניין. גידי וגנט נבחרו לשמש כוועד בית בנוסף לטניה, ושלושתם ממונים על גביית תשלום וועד הבית. עוד הוחלט בין הדיירים כי כמחווה של רצון טוב, שרה תתרום לכל הבניין מפסק חשמל חכם לשבת וגידי יתקין אותו. גנט נבחרה לנקות את חדר המדרגות, בתמורה להנחה בשכר הדירה.