דוגמאות לגישור בנושאים שונים
גישור בסכסוך עבודה–
שושנה, בת 59, ואמירה, אחייניתה, עבדו כתופרות במפעל “חוט ומחט”. כבר זמן רב שהן מרגישות החמרה ביחס כלפיהן במפעל: התבטאויות מזלזלות ומעליבות, פגיעה בכבודן, העדפת עובדים אחרים על פניהן וצעקות עליהן. הן אפילו יזמו מכתב התרעה בו תיארו את תחושתן. יום אחד שושנה שברה את הרגל במהלך העבודה במפעל. במשך תקופת החלמתה, הן שושנה והן אמירה לא יכלו להגיע למשרד. למנהל, רחמים, ידוע מזה זמן רב שאמירה לא יכולה להגיע לעבוד ללא ליווי של דודתה שושנה, ולכן כל זמן שהיא נעדרת מהעבודה, גם אמירה נאלצת להיעדר. שושנה מרגישה שהיא קיבלה יחס מעליב במיוחד בזמן פציעתה: חוסר עזרה, התעלמות מהכאב ומהסבל שלה ואי נקיטת צעדים מינימליים לטיפול בה בזמן אמת ובשעת צרה. ייתרה מכך, הן לא קיבלו אף פעם את התנאים הסוציאליים שמגיעים להן, כמו קרן פנסיה ותשלומי משכורת בזמן, בנוסף לדמי הבראה, דמי מחלה, דמי חופשה וחגים הנדרשים ע”פ חוק. בעקבות היחס הזה, כמו גם לתנאי העסקה בלתי הולמים והעדר מתן זכויות שמגיעות להן על פי חוק, הן החליטו להתפטר מעבודתן במפעל. הן שלחו מכתב רשמי הכולל הודעה על הפסקת עבודה ותביעת כספי פיצויים.
רחמים הוא המנהל והבעלים של “חוט ומחט”, עסק משפחתי בו עובדות גם אשתו וביתו. הוא מספר כי תמיד השתדל להנעים את מקום העבודה לעובדים, ולשוחח עימם בסבלנות ובאדיבות. הוא אפילו הלך לקראת שושנה, סידר לה מקום חנייה, סידר לה מקום נעים לקיים בו הפסקת אוכל ואפילו מקום שקט שבו היא תוכל לפגוש לקוחות קבועות שמגיעות אליה. מבחינתו, שושנה ואמירה נטשו את מקום עבודתן לפני חג הפסח, בידיעה שהנטישה לא תאפשר למפעל לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות. החברה המשפחתית סובלת מחובות כבדים, ולא הצליחה עדיין להתאושש מהנזק שנגרם בשל עזיבת שתי העובדות. בעיניו, התלונות שלהן הן חוצפה ממדרגה ראשונה, ומהוות לשון הרע. התביעה לדמי פיטורין היא סחיטה מקוממת והוא לא מעוניין לשתף עם זה פעולה. לעניין קרן הפנסיה, טען רחמים כי שאל בעבר כמה פעמים מהי הקרן בה הן רוצות להפקיד את הכסף; ברגע שיציינו את שם קרן הפנסיה, תינתן הוראה להעביר את הכסף במידית.
במהלך הגישור, הצדדים שוחחו על הציפיות אחד מול השתיים ועל תחושת האכזבה ההדדית מההתנהלות של זה ושל אלה, לאחר שעבדו שנים כה רבות יחד. הם שוחחו על תנאי העסקה והגיעו להסכם לגבי אופן תשלום השכר והתנאים הסוציאליים, רטרואקטיבית ובעתיד. יותר מזה, כולם הסכימו שהאווירה במפעל חשובה להם ביותר, והגיעו להבנות לגבי אופן ההתנהלות בסביבת העבודה. כמו כן, השלושה תיאמו עקרונות להודעה מוקדמת על צרכים אישיים וימי מחלה.
גישור בנושא צרכנות–
יהונתן, בחור מהמגזר הדתי-לאומי, פנה למשרד שידוכים על מנת למצוא בת זוג לחיים. משרד השידוך ביקש את רשותו לתת את מספר הטלפון שלו לבת זוג פוטנציאלית והוא נענה בשמחה. לאכזבתו הרבה, הבחורה לא יצרה עמו קשר, ומעבר לכך, הוא גם לא שמע ממשרד השידוך בשנית. אי התגובה ממשרד השידוך עורר בו זעם רב שכן הוא שילם סכום כסף לא מבוטל תמורת שירותי המשרד, והדבר נתפס בעיניו כהפרה של הבטחתם. הקשר בינו ובין משרד השידוכים עלה על שרטון וכך עברה תקופה של שנה שבמהלכה לא הייתה תקשורת בונה בין הצדדים.
רב המליץ ליהונתן להגיע לגישור וזה נענה להצעה והחליט לתת לגישור הזדמנות לפני שהוא פונה לבית המשפט.
במהלך הגישור, הסביר בעל חברת השידוכים כי הוא נמנע מלבדוק מה קורה עם קשר לאחר שהוחלפו מספרי טלפון כדי לא “לקלקל” בשגגה את התהליך ולהלחיץ את אחד הצדדים. עוד הסביר כי ציפה שיהונתן ידווח למשרד אם לא שמע מהבחורה או שהקשר כשל.
בזכות הגישור, הבין בעל החברה את אכזבתו הגדולה של יהונתן, ויהונתן שמע את הסבריו של בעל חברת השידוכים באופן ישיר ובסביבה נעימה ורגועה.
הוסכם בין השניים שיהונתן יקבל שירותי שידוך במשך שנה נוספת בחינם ושבעל החברה יטפל באופן אישי בשידוך שלו.
שני הצדדים יצאו מרוצים, לאחר הבנה הדדית איש את רעהו.
גישור בסכסוך שכנים–
דן, אב חד הורי, ואלכס ודנה מתגוררים זה מעל זה בבניין מגורים בירושלים מזה 8 שנים. בין שתי המשפחות התעוררה מחלוקת. אלכס ודנה מתלוננים כי דן עושה מנגל במרפסת, בעוד כל העשן עולה לתוך דירתם. הדבר מפריע להם בעיקר בשבתות, שכן בניגוד לדן הם שומרים שבת. זהו רק קצה הקרחון בסכסוך; בנו של דן פגע ברכבם המשפחתי כאשר חזר לחופשה מהצבא, וגרם נזק קל לדלת המכונית. נסערים מהפגיעה במכונית ומכך שדן לא הגיע להתנצל, השניים התלוננו לשוטר הקהילתי וזה הגיע לדפוק בביתו של דן באישון הלילה. למחרת, הגישו אלכס ודנה תביעה נגד דן ובנו על הנזק שנגרם למכונית. דן זועם על כך שהזמינו משטרה ולא באו לשוחח איתו ולהבהיר את מה שקרה. הוא בכלל התכוון לעלות לדירתם של אלכס ודנה, להתנצל ולבדוק מה ניתן לעשות כדי לתקן את הפגיעה, אך שכניו פנו לשוטר הקהילתי בטרם הספיק לדבר איתם. גם לאלכס ולדנה אחריות בסכסוך. בשנה שעברה הייתה נזילה בביתם שהרסה את תקרת האמבטיה של דן, וכעת יש צורך לצבוע את התקרה. השכנים מעליו עושים רעש בלתי סביר במשך כל שעות היממה, הכולל גרירת רהיטים ורעש של נעלי עקב.
הפגישה בין השכנים בחדר הגישור החלה כזירת קרב. בין השכנים עלו טענות הדדיות, והם התקשו להאזין האחד לדברי השניים. המתח בין השלושה היה כה גדול, שהמגשרים ביקשו לדבר עם כל דירה בנפרד.
בתהליך של מספר מפגשים, השתנה הלך הרוחות והצדדים למדו להכיר ולכבד אחד את השני. דן למד כי למעשה שכניו ניסו לצבוע את תקרתו, אך כל פעם הזמינו צבעי כאשר הוא לא היה בבית. "רק אילו היינו מדברים…", הבינו השכנים. אלכס ודנה הבינו כי דן התכוון לשלם על הנזק שנגרם למכונית ואילו שוחחו קודם לכן, עוגמת הנפש של הגשת תלונה במשטרה והתביעה היו נחסכים לכולם. מסתבר כי דן עוסק בתיקון מכוניות והוא נעתר לתקן נזקים שונים ברכב, למרות כי שווי התיקון גבוה משווי תיקון הדלת. אלכס ודנה הציעו כי בהפרש העלות של התיקון, הן יקנו צבע ויתקנו את תקרת האמבטיה. הכי חשוב, דן החליף טלפונים עם אלכס ודנה. מאז, דן מודיע לאלכס ודנה לפני שהוא עושה מנגל במרפסת והם מקפידים לסגור את התריסים. החיים של שתי הדירות חזרו למסלולם השלו והנעים.