דוגמאות לתהליך צדק מאחה
לוי, סב גאה בן 76, ניגש לכספומט באחד הערבים כהרגלו והוציא כסף. שמעון, צעיר בן 20, ניגש אליו, דחף אותו, חטף את הכסף מידיו וברח. לוי נחבל ונותר המום וכעוס. הוא פיתח מצוקה רגשית עזה, שכן לא נותר בידיו די כסף לקניית תרופות לאותו החודש. אחרי התקרית, הוא התחיל לחשוב פעמיים לפני כל יציאה מהבית והלך ברחוב עם פחד מתמיד ותחושת חוסר אונים. שמעון נעצר, נחקר והוגש כתב אישום נגדו בבית משפט המחוזי בעבירה של שוד. לוי הופיע ברשימת העדים. בתהליך צדק מאחה, נפגשו לוי ושמעון, תומכיהם, וכן נציגים מהקהילה. במהלך התהליך, שמעון התנצל על מעשיו ולקח עליהם אחריות. ביחד, לוי ושמעון החליטו כיצד להתמודד עם השלכות השוד ולתקן את הנזק: שמעון החזיר את הכסף שנגנב והתחיל להתנדב במועדון הקשישים בשכונה. המנהל הקהילתי, שנכח בתהליך כנציג קהילה, הבין את צרכי הקשישים בשכונה והחליט לפעול כדי לשפר את התאורה בשכונה בשעות החשיכה. ההסכם הועבר לבית המשפט, שם שמעון הועמד לדין פלילי ובית המשפט התחשב בהסכם כאשר שקל את גזר הדין שהוטל עליו.
דוגמא 2:
יוליה (השמות בדויים), עולה מחבר העמים הלומדת בפנימייה במרכז הארץ, עלתה על הסעת תלמידים מהפנימייה לביתה. בזמן ההסעה, ביקשה ממשה, נהג ההסעות, עצירה בכדי שתוכל לעשן. משה סירב ובין השנים התפתח ויכוח. בחניית ביניים, האלימות המילולית הפכה לאלימות של ממש. יוליה התלוננה במשטרה. משה פוטר מעבודתו, נשלל רישיונו והוגש נגדו כתב אישום על תקיפת קטינה, גרימת חבלה של ממש ואיומים. הוא היה נסער מאד והרגיש פגוע, אך קיבל אחריות למעשה ובקש להיפגש עם יוליה, להתנצל בפניה ולמצוא תיקון לפגיעה. מנחי צדק מאחה מטעם מוזאיקה נפגשו עם כל אחד מהמעורבים בנפרד. הפער בין הסיפורים העלה ספק לגבי האפשרות להפגיש את הצדדים. לבסוף הסכימה יוליה, שבינתיים התגייסה לצה"ל, להיפגש ולשמוע את משה. בנוסף להזדמנות להגיע להסכמה על פיצוי ותיקון, היה לשניהם צורך לברר את נסיבות האירוע.
התקיים מפגש במוזאיקה, בהנחיה של שני מנחי צדק מאחה, ואליו הוזמנו משה, הנהג הפוגע ותומכיו – אשתו וחבר נעורים; יוליה ותומכותיה – אם הבית בפנימייה וחונכת שמלווה אותה; נציג קהילה ושוטר מתנדב שהיה בעבר נהג הסעות. דני, חבר הילדות שליווה את משה, סיפר כי "המפגש החל כטעון מאד, הפוגע ישב בידיים משולבות, שניהם היו מתוחים מאוד. הבנתי כי המתח בהליך כזה גבוה בהרבה מזה המתקיים לקראת דיון בבית משפט, וכי הפגישה שתכליתה פיוס אינה פשוטה…".
במפגש, לכל אחד מהצדדים הייתה הזדמנות לספר את סיפורו ולתאר את ההשלכות של האירוע על חייו. לאחר מכן, התומכים התבקשו להתייחס לאירוע. בין השאר, התנהגותו של משה גונתה ע"י התומכות של יוליה, שתיארו את הפגיעה הרגשית הנמשכת שחוותה. אשתו של משה הביעה צער על המעשה וציינה שזו התנהגות חריגה שאינה מוכרת לה – "כולנו אנשים. אני מקווה שיחד נמצא דרך להבנה וסליחה".
בשלב זה התבקשה יוליה לפרט מה היא מבקשת לשם תיקון הפגיעה. לאחר התייעצות עם התומכות, בקשה יוליה התנצלות בכתב ופיצוי כספי שסכומו הושאר לשיקולו של הפוגע. משה נתן לנפגעת מכתב התנצלות שהכין מראש ללא קשר להסכם. המכתב נקרא בקול וריגש את יוליה והנוכחים.
לאחר התייעצות של משה עם תומכיו והצעות שנבחנו עם יוליה, הוצע לה פיצוי בסך 1500 ₪. הצדדים הגיעו להסכם שכלל את ההתנצלות, קבלת ההתנצלות ע"י יוליה ותשלום הפיצוי במקום בצ'קים דחויים. בשלב זה, פנתה יוליה במפתיע למשה ואשתו והביעה צער ובושה על הנזקים שנגרמו למשה בגין האירוע. ההליך הסתיים בהרגשת הקלה ופיוס. הנפגעת אמרה שאבן נגולה מליבה. הפוגע אמר שקיבל שיעור לחיים. דני סיכם ואמר כי "הסיכום היעיל ביותר של התהליך הוא לראות את הנפגעת מדברת עם הפוגע ואשתו, צוחקת ומצטרפת אליהם לטרמפ עד לתחנת האוטובוס, דבר שהיה בלתי נתפש בתחילת הפגישה. קשה היה להאמין כי 3 שעות וחצי (משך ההליך) קודם לכן, לא ניתן היה לנשום בחדר מרוב מתח, וכולם יוצאים נינוחים ומחויכים – דבר שלא היה קורה לעולם בהליך משפטי, לא לנפגעים ולא לפוגעים…".
לפרטים נוספים: תכנית צדק מאחה